פסק-דין בתיק ת"א 61894-07

1.         ביום 27.2.2006, בשעה 22:00 לערך, נהג מבוטח התובעת, מרום יצחק (להלן:" הנהג") ברכב מסוג מרצדס מס' רישוי 88-294-15 (להלן : " המרדצס") בדרכו מרמלה לרחובות. בקטע הכביש המחבר בין באר יעקב ונס ציונה, כביש 4313 העובר בחתך 416 של כביש 431, ק"מ 15-16 (להלן : " מקום האירוע"), כאשר החל בנסיעה בכיכר, המצויה תחת גשר בבנייה, הגיח נחשול מים סוער משמאל לימין אשר גרם לסחיפת המרצדס והצפתו. (להלן : " התאונה"). כתוצאה מהתאונה השתבשו לוחות המרצדס, המנוע כבה ובסופו של דבר המרצדס חולצה באמצעות גרר. הנהג היה מבוטח אצל התובעת ובהתאם לפוליסה מס' 33161625065 (נספח א' לתצהיר עובד מנורה), שילמה התובעת את נזקו הישיר כתוצאה מהתאונה בסך 150,134 ש"ח (על פי חוות דעת שמאי, נספח ב' לתביעה) ותובעת שיבוב נזקיה בתביעה שלפניי.

2.         לטענת התובעת, הנתבעת 1, החברה הלאומית לדרכים אשר נקראה גם מע"צ (להלן:" מע"צ), אשר הייתה אחראית על סלילה ותחזוקת הכבישים הבינעירוניים כמו כביש 4313, והנתבעת 2, נתיבי היובל בע"מ (להלן: " נתיבי היובל") ואשר הייתה אחראית על תוואי הכביש, ובכלל זה הקמת גשר ושינוי תוואי הנסיעה ו/או תוואי הניקוז בדרך, חבים ביחד ולחוד בסכום התביעה. רשלנותם של מע"צ ונתיבי היובל היא בכך, שבין היתר הקימו תשתית בלתי ראויה ובלתי בטיחותית למעבר כלי רכב, שינו את פני הכביש תוך אי מתן תשומת לב לניקוזו בעת גשמים, לא טרחו להתריע בפני הסכנה למשתמשים בכביש ולא התקינו תאורה מתאימה אשר ייתכן והייתה מסייעת בנסיבות העניין. מע"צ ונתיבי היובל נהגו בניגוד למצופה מגופים האמונים על תשתית הכביש ובטחון המשתמשים בו.

3.         מע"צ ונתיבי היובל הכחישו את קרות התאונה ולחילופין טענו לרשלנות תורמת גבוהה של הנהג. ביחסים שבין מע"צ לנתיבי היובל, כל אחת הטילה על האחרת את האחריות לתאונה. מע"צ גם שלחה הודעת צד ג' כלפי נתיבי היובל.

4.         לטענת מע"צ ביום 24.7.2006 היא התקשרה בחוזה עם נתיבי היובל (להלן: " החוזה", נספח א' לתצהיר בוריס פרידמן), לפיו העניקה לנתיבי היובל זיכיון למשך 25 שנה לממן, להקים, לתפעל ולתחזק את דרך 431 (להלן: " הזכיין"). הזכיין בחן את היתרונות והחסרונות בקבלת אחריות בלעדית על קטע כביש 4313, לצורך הקמת מעגל תנועה וגשר, אשר שימש כמקום כניסה ויציאה מאתר העבודה. הקמת מעגל התנועה בכביש 4313, תוכננה, מומנה בוצעה על ידי הזכיין ויצרה שינויים גיאומטריים בכביש, אשר היה בהם כדי לשנות את תוואי הניקוז ומשטר המים. לשיטתה של מע"צ, טענת הזכיין כי בכביש 4313 היו בעיות הצפה בשנים עברו, כפי שניתן ללמוד מ"הוראת השינוי" מחודש אוקטובר 2006, מהווה ניסיון הטעיה שכן הוראת השינוי איננה רלוונטית היות והזכיין כבר היה בשטח לצורך הקמת כביש 431 ותפס חלק מכביש 4313. לכביש 4313 הייתה תכנית מגירה לביצוע עבודות ניקוז ומע"צ ניצלה את העובדה שבשטח כבר עבד הזכיין, והציע לו הוראת שינוי כתוספת לפרויקט באופן שהציעה לממן חלק מהעבודה. עיקר הטענה היא כי אין בהוראת השינוי או בהצעת המימון כדי ללמד על אחריותה של מע"צ לקרות התאונה.

            עוד נטען כי נוכח תניית השיפוי בחוזה, בכל מקרה גם אם ייקבע שלמע"צ אחריות לתאונה, על הזכיין לשפות אותה בכל סכום שיקבע לאור סעיף 33 לחוזה.

5.         הזכיין לא הכחיש שהתאונה התרחשה בשטח שהיה בשליטתו. לטענתו אין הוא אחראי לתאונה שכן בכביש 4313 היו בעיות ניקוז חמורות במשך השנים שאחריות לפתרונם חלה על מע"צ. הזכיין, אשר שהה במקום, התבקש לבצע פתרון ניקוז חלקי וזמני בהתאם לתכנון שהוזמן על ידי מע"צ ובאחריותה. בעיית הניקוז באזור כביש 4313 יכול שתיפתר רק לאחר ביצוע מוביל ניקוז והרחבת הכביש בהתאם לתכנון הסופי, שהוראת השינוי ועבודות שביצע הזכיין הן רק חלק קטן ממנה. על כן ונוכח העובדה שבעיית הניקוז הייתה קיימת עוד בטרם עריכת החוזה, הרי שהאחריות לתאונה איננה רובצת לפתחו של הזכיין.

עדויות

6.         מטעם התובעת העיד הנהג על אופן התרחשות התאונה. על פי עדותו, ביום התאונה ירד גשם ובמקום שררה עלטה מוחלטת. בקטע הכביש המקשר בין באר יעקב לנס ציונה, בעת שהגיע לכיכר (במיקום מתחת לגשר שהיה בשלבי בנייה), חש כי זרם מים מצד שמאל סוחף את המרצדס ימינה. בחקירתו הנגדית חזר הנהג על גרסתו והוסיף שהאט את מהירות נסיעתו כאשר הגיע לכיכר בשל מזג האוויר ששרר, הראות הלקויה והעדר תאורה במקום. הנהג גם העיד שלא מצא לנכון לדווח על התאונה לשום גורם רשמי והסתפק בדיווח לסוכן הביטוח שלו. במסגרת העדות אף הוצגו צילומי תמונות, אשר על אף העובדה שלא צולמו ביום התאונה, יש בהם כדי להמחיש את תוואי הדרך וההצפה שנגרמת במקום בימי גשם.

7.         מטעם מע"צ העידו בוריס פרידמן ואמיתי כהן.

            בוריס פרידמן (להלן : " פרידמן"), שימש כממונה וקורדינטור באגף פרוייקטים של מע"צ משנת 2005. במסגרת תפקידו ליווה פרוייקטים של מע"צ.

בעדותו הראשית פרידמן שפך אור  על פרוייקט רחב היקף להרחבת רשת הכבישים בגוש דן. מדובר בהקמת כביש מהיר, בינעירוני, המקשר בין נתיבי איילון והמערב ובין כביש 1 במזרח עד לעיר מודיעין. תכנון הכביש כלל עשרות גשרים, מספר מחלפים ומספר כבישי גישה.

מדובר בפרוייקט ייחודי אשר מומן בשיטת PFI (PRIVATE FINANCE INITIATIVE) לפיו הזכיין אחראי על המימון, ההקמה, התפעול ואחזקה שוטפת של הכביש למשך 25 שנה.

ביום 11.7.2005, או סמוך לכך, לאחר עריכת מכרז לקבלת הזיכיון, חתמה מע"צ עם הזכיין על חוזה לפיו הזכיין היה אחראי על תכנון, הקמה ותחזוקה של כביש 431 לרבות המחלפים, הגשרים וכבישי הגישה, ואף התחייב מכוח החוזה לשאת באחריות לנזקי צד ג' שהם תולדה של השירותים שסיפק או שהיה עליו לספק על פי החוזה. בכל מקרה מע"צ לא קיבלה כל דיווח באשר למפגע בטיחותי שקרה ביום התאונה.

בחקירתו הנגדית פרידמן אמנם אישר שבעיית הניקוז בכביש 4313 הייתה קיימת שנים רבות קודם לחתימת הצדדים על החוזה, ואף הודה שאורך כביש 4313 הוא כ- 2-3 ק"מ, בעוד שאחריותו של הזכיין מסתכמת בכ -  400 עד 500 מ', אך עמד על גרסתו שהאחריות מכוח החוזה רובצת לפתחו של הזכיין והדגיש שאין בעובדה שמע"צ הסכימה להשתתף ב- 80 אחוז מהעלויות של הזכיין לצורך פתרון בעיית הניקוז,  כדי להקיש על אחריותה לנזק שנגרם למרצדס.

8.         אמיתי כהן (להלן : " כהן") מנהל הפרוייקט עבור מע"צ, חזר ותמך בעדותו הראשית בגרסתו של פרידמן (נספחים א' ו- ב' לתצהיר לעניין תוואי הדרך) והוסיף שבדצמבר 2006 בנה הזכיין כיכר תנועה (נספח ג' לתצהיר)  לצורך כניסה ויציאה מאתר העבודה ומשכך מחובתו היה לדאוג  להסדרי התנועה והניקוז בכביש. גם כהן הדגיש שלא התקבלה כל הודעה על הצפה או נזק באזור הכביש.

בחקירתו הנגדית כהן אישר שמע"צ והזכיין היו ערים לבעיית הניקוז בכביש, על אף האמור לעיל התקשר הזכיין בחוזה עם מע"צ.

מע"צ תכננה לעשות עבודות שדרוג הניקוז בכביש 4313. הואיל והזכיין קיבל את האחריות על קטע הכביש, ניצלה מע"צ את ההזדמנות כדי ליישם בפועל את תכנית הניקוז שהייתה לה, ואף הסכימה לשאת בעלות של 80 אחוז, אך כפי שהעיד גם  פרידמן, אין בכך כדי לקבל על עצמה את האחריות לקרות הנזק.

9.         מטעם הזכיין העידה רביבה אנוקוב (להלן : " אנוקוב"), מהנדסת כבישים אצל הזכיין. על פי עדותה, בעיית הניקוז בכביש 4313 הייתה ידועה למע"צ, ובמהלך אוקטובר 2006, פנתה מע"צ אל הזכיין בבקשה לביצוע העבודות עקב בעיית הניקוז שלא הייתה קשורה לכביש 431, כך גם עולה מישיבה שהתקיימה בנושא זה ביום 23.10.2006 (נספח 2 לתצהיר).

בחקירתה הנגדית אנוקוב אמנם הודתה שמיקום התאונה הוא באחריות הזכיין, אשר היה מודע לבעיית הניקוז גם באיזור שלו, אך חזרה והדגישה שמערכת הניקוז קרסה בשל בעיה שהייתה קיימת לכל אורך הכביש.